הרגולטור. אילוסטרציה
המחסום הכלכלי

בכל תחום בחיים אנו פוגשים את הרגולטור, תפקידו להסדיר את הפעילות במגוון תחומים, ולדאוג לתחרות הוגנת תוך שמירה על האינטרס הציבורי.

הסמכות הרגולטורית (המאסדרת) מחולקת לשלושה מישורים: המישור החוקי – חוקים הנקבעים בכנסת, דוגמת חוק ביטוח בריאות וחוק שעות עבודה ומנוחה. מדובר בחוקים הכוללים סעיפים רבים ששומרים על האזרח הפשוט מול החברות הגדולות.

המישור הממשלתי – משרדי ממשלה שחלק מתפקידם הוא לאסדר את התחרות ולפקח על השוק, כך למשל מחירי הדלק והתחבורה הציבורית, כמו גם הטלת מכסים על ייבוא מוצרים מחו"ל לצורך שמירה על החברות הישראליות וכוח האדם שמועסק בהן.

המישור החוץ ממשלתי – גופים ורשויות שהוקמו על מנת לאסדר את השוק, הפיקוח ואכיפת החוק במגוון תחומים. העצמאות של הגופים השונים, וחוסר כפיפותם למשרדי הממשלה ולשרים השונים, משתנים בין כל גוף ורשות אך לרובם עצמאות מסויימת. בין הגופים ניתן למנות את: בנק ישראל, הרשות לניירות ערך, הרשות השניה לטלוויזיה ולרדיו, הרשות להגנת הצרכן, רשות שדות התעופה, רשות הספנות והנמלים, הרשות לפיתוח חקלאי, מועצת רואי החשבון ועוד.

לצד כך יש את אתר הרגולציה הממשלתי שפועל תחת משרד ראש הממשלה, ונועד לצמצם את הבירוקרטיה הרגולטורית ולייעל את האסדרה הממשלתית, זאת עקב קולות רבים שעלו על עודף רגולציה, מה גם שפעמים רבות הרגולטור היה מפתח לשחיתות שלטונית, דבר שקשה מאוד לומר שלא קיים כיום.

האתר הוקם לאחר החלטת הממשלה מאוקטובר 2014 שבה נקבעה הגדרת הרגולציה: "חוק או תקנה בת פועל תחיקתי המהווה כלל התנהגות מחייב במסגרת פעילות כלכלית או חברתית, ושהוא בר אכיפה על ידי רשות מינהלית מוסמכת לפי דין". באותה החלטה התחייבה הממשלה כאמור גם לצמצם את ההליך הבירוקרטי בצורה משמעותית.

מדינה טובה מתאפיינת בקידום החדשנות ויזמות, זו הדרך הטובה והבטוחה ביותר לצמיחה בכלכלה, באיכות חיים, בחכמה ובמקוריות. יזמות וחדשנות מעצם טיבם הם דברים שמאתגרים את המערכת הרגולטורית, מערכת שיכולה הרבה פעמים 'לתקוע' רעיונות ויוזמות שונות מטעמים בירוקרטיים ושלל סיבות אחרות. המערכות הרגולטוריות השונות לא צריכות רק 'לחסום' את היוזמת החדשות אלא תפקידם לייעל ולקדם אותן, מתוך שמירה על האינטרס הציבורי ומתוך רצון להביא את המדינה קדימה.

כאמור, החדשנות פורצת את גבולות העבר, גבולות שהמערכות הרגולטוריות השונות קבעו, ולכן תמיד יש צורך לייעל את הגופים ולדאוג שימלאו את מטרתם המקורית.

האם זה טוב? האם הכלי שנוצר על מנת לשמור על האינטרס הציבורי אכן עושה זאת? האם במהלך השנים הרגולטור לא היה דווקא זה שמונע צמיחה, יזמות ועסקים? סביר להניח שכן, כך או כך, אי אפשר להתעלם מכוחו של המערך האדיר והמסורבל ברוב הפעמים של הרגולציה בישראל.

כך למשל, למרות הבטחותיו של כחלון כי לא יפגע במעמד הרגולטור בנושא החשמל, הוא השתתק בהצבעת ממשלה שנערכה בנושא. כעת, כשהרגולטור מחליט להעלות את מחירי החשמל, לשר האוצר אין אפילו מה לעשות.

והיכן נמצאת ישראל במדד החופש הכלכלי לשנת 2018? גבוה, אבל לא גבוה מדי – במקום ה-31 מתוך 180, קצת מעל מקדוניה, קצת מתחת ללטביה. מה שאומר שגם בנושא החופש הכלכלי יש המון לאן להתקדם. כך על פי נתוני המכון הישראלי לדמוקרטיה.

בעיה נוספת היא שרבים מהרגולטורים מגיעים לאחר הקריירה הממשלתית לעבוד אצל בעלי ההון ושוכחים את העבודה הקודמת שהייתה להם כרגולטורים.

באשר לסערה האחרונה של העלאת המחירים ע"י החברות המסחריות? גם כאן הרגולטור אשם, מאחר וישראל צריכה לפתח יתר תחרות. אי אפשר לבא בטענות לחברות המסחריות שמעלות מחירים כיוון שרוצות להיות רווחיות, את הטענות אתם צריכים להעביר לרגולטור שלא פותח את השוק לעוד שחקנים ומאפשר דה-פקטו לחברות הגדולות ליצור מונופול או דואופול בתחומן.

גם במאבק בהלבנת ההון, הבנקים נכשלים למעשה – באשמת הרגולטור. זאת, כיוון שהם חוששים לטענות מצד הרגולטור על התנהגות כלכלית פחות שמרנית ולכן הם מייצרים "תחרות רגולציית יתר" בינם לבין עצמם, דבר שפועל בשורה התחתונה לרעת הלקוחות והמשק ולא מועיל עם האינטרס הציבורי.

ועדיין, בישראל קיימים 64 מונופולים שהוגדרו ע"י הרשות להגבלים עסקיים. כל מונופול כזה משפיע על תחומי חיינו – החל מחברת החשמל, גז, חלב, שוקולד, וכלה במונופולים הבנקאיים.

כפועל יוצא מכך, אין ישראלי שלא חש את הרגולטור על כל צעד ושעל. זה מתחיל בתשלום על הדלק, ממשיך במחירי החלב והלחם, אפילו בערוצי התקשורת והטלפון החכם שקניתם, וככל שאתם בעלי עסק, שכירים או עצמאים, תחושו את יד הרגולטור יותר ויותר.

ביזנעס בוואטסאפ
ביזנעס בוואטסאפ